"עד לפני שנה היו אצלנו רק גברים," מספר מוחמד עזאם, מנהל המחלקה בריאון. "היה לי חשוב לשלב נשים במחלקה, כאלו שיוכלו לעבוד על מכונות ה-CNC או על מחרטות העמוד. אני יכול להעיד בביטחון כי הן מבצעות עבודה מצוינת, בזכות הנכונות שלהן לצבור ידע ולהתמודד עם האתגרים הטכניים". את סיפורן האישי של נשים אלו נביא לכם כאן:

אולגה ויזר – שמונה שנים בחברה

אולגה עלתה מאוקראינה לפני עשר שנים וכבר שמונה שנים היא חלק בלתי נפרד מהחברה. את דרכה התחילה במחלקת הייצור, שם עבדה ארבע שנים, ולאחר מכן עברה למחלקת העיבוד המשלים. "אני אוהבת את העבודה כאן – היא מגוונת ולא מונוטונית," היא משתפת. כשאולגה הצטרפה, היו רק שלוש נשים שעבדו במחלקת הייצור. כיום, היא מספרת, מספרן עלה משמעותית: "החברה צומחת כל הזמן, משקיעה בציוד ובמכונות, ויש כאן תחושת יציבות. להרבה מאיתנו העברית עדיין לא בשליטה מלאה, גם אצלי. איכשהו כולנו מסתדרות".

אך יותר מהיציבות וההתפתחות המקצועית, אולגה מדגישה את התמיכה שקיבלה כשהחיים הציבו בפניה אתגר בלתי צפוי. לפני כשנה, בנה נפצע קשה בתאונת דרכים, והיא נאלצה ללוות אותו בתקופת האשפוז והניתוחים. "המנהלים בריאון התחשבו בי מאוד – אפשרו לי גמישות במשמרות ונתנו לי ימי מחלה כשנדרש. אני לא בטוחה שבמקום אחר הייתי זוכה ליחס כזה," היא אומרת.

סבלה בקאלו – נהנית מאד מהעבודה והצוות

סבלה עלתה מאתיופיה לפני ארבע שנים, אך החלה לעבוד אצלנו רק לפני כחצי שנה. היא הגיעה בעקבות המלצה חמה של אחותה, שעובדת במפעל. "כשבאתי, ביקשתי לעבוד רק במשמרות בוקר או לילה בגלל הילד שלי, ואני שמחה שהחברה התחשבה בבקשה", היא אומרת. תפקידה של סבלה כולל ניקוי מוצרים, הסרת פלאשים וסידור חלקים לאחר ההזרקה.

את החפיפה הראשונית עשה לה מנהל המחלקה, ולמרות פערי השפה הראשונים, היא לא הרגישה לבד לרגע. "החפיפה לא הייתה קשה  – כולם עשו מאמץ להסביר לי הכול, לתרגם את מה שאני לא מבינה, ולהדגים לי כל שלב בעבודה". אבל מעבר ללמידה ולמשימות היומיומיות, זה האנשים שהופכים את המקום למיוחד: "האווירה פה מאוד טובה ותומכת. למרות שאנחנו מגיעים מרקעים שונים, כולנו מסתדרים. אני נהנית מהעבודה ומהצוות, ומרגישה בנוח פה".

קירה צ'רנובילסקי – התחלה חדשה בישראל

בנובמבר 2019, עלתה קירה מברזיל יחד עם בעלה, ברנו, שגם הוא עובד במחלקת הייצור המכני שלנו, כמנהל משמרת. לפני כשנה היא הצטרפה אלינו, וזוהי עבודתה הראשונה בישראל. "אני אוהבת לעבוד כאן – מרגישה טוב עם האנשים שסביבי. אם אני צריכה עזרה, תמיד יהיה מי שיתמוך בי וידריך אותי", היא מספרת. לקירה ילדה קטנה, והיא מציינת לטובה את הגמישות שניתנה לה בעבודה, ואת התמיכה שקיבלה בתחילת דרכה.  "כשעליתי לא ידעתי עברית, אבל כולם כאן סבלניים מאוד. אין ברירה, אז אני לומדת תוך כדי עבודה", היא צוחקת. לצד תחושת השייכות שגילתה, קירה רואה בעבודה גם אופק התפתחותי: "אני מרגישה טוב פה, ורואה הזדמנויות ולצמוח בעתיד".

ג'מילה בדראן – הזדמנות לתפקיד מקצועי יותר

מאז שהצטרפה אלינו לפני כחמש וחצי שנים, ג'מילה עברה דרך מרשימה. את צעדיה הראשונים אצלנו עשתה בתפקיד ניקיון, אך לא עצרה שם, ובהמשך הצטרפה למחלקת העיבוד המשלים. "אני מאוד שמחה לעבוד במחלקה – שמחה שנתנו לי את האפשרות לעבור לתפקיד מקצועי יותר," היא מספרת. "המעבר לא רק נתן לי כישורים חדשים, אלא גם גרם לי להרגיש חלק משמעותי בחברה, לגדול, ולהתפתח באופן אישי".

מחלקה שמקדמת אנשים

מאחורי הסיפורים האישיים עומדת מגמה רחבה יותר, כזו של קידום אנשים. מוחמד עזאם מסכם במילותיו: "רצינו להיות צוות מגוון ומכיל יותר, ולי אישית היה חשוב לתת לנשים להתפתח במקצועיות וידע. לפעמים יש אתגרי שפה במהלך החפיפות, הרי המתורגמנים לא תמיד מבינים את העבודה והשפה המקצועית. עם כל זה, למדנו להסתדר – וגם אני למדתי כמה שפות תוך כדי".