בסופו של יום, מפעל לא נבנה רק ממכונות משוכללות ותהליכי ייצור מתקדמים – הוא נבנה מאנשים. פגשנו שלושה עובדים ותיקים שסוגרים 10, 20 ו-30 שנה בחברת ריאון, כדי להבין מה גורם להם להישאר, כיצד הארגון מלווה אותם לאורך תחנות חייהם, ולמה גם בעידן של תחלופת עובדים מהירה, יציבות תעסוקתית היא עדיין שם המשחק

בעולם התעסוקה המודרני, בו עובדים נוטים להחליף מקומות עבודה מדי שנים ספורות, חברות המצליחות לשמר עובדים לאורך עשורים הן מצרך נדיר. בהנהלת ריאון ובמחלקת משאבי האנוש של החברה, התפיסה היא ברורה: ההון האנושי הוא אחד ממנועי הצמיחה המשמעותיים ביותר של הארגון.

הגישה של החברה גורסת כי שימור עובדים הוא הרבה מעבר למניעת עזיבה; מדובר ביצירת סיבה אמיתית להישאר, להתפתח ולהרגיש חלק מדרך משותפת. האחריות הניהולית היא לזהות את הפוטנציאל הקיים, לראות את האדם שמאחורי התפקיד, לבנות מסלולי קידום ולהעניק הזדמנויות. העובדים שצמחו בריאון לאורך השנים הם ההוכחה החיה לכך שהשקעה באנשים, בניית אמון ומתן הזדמנות לצמיחה, יוצרים ערך אמיתי – לעובד ולארגון כאחד.

כדי להבין איך התפיסה הזו נראית בפועל ברצפת הייצור ובמשרדים, חזרנו אל העובדים עצמם.

עשור של אתגרים הנדסיים וחדשנות: הסיפור של צבי עזיזי

צבי עזיזי הגיע לריאון בינואר 2016. הוא הגיע עם ניסיון עשיר בתחום התבניות, אך לדבריו, עם ניסיון מצומצם יחסית בתבניות ספציפיות להזרקת פלסטיק. הנהלת ריאון זיהתה את הפוטנציאל, וצבי ראה בכך הזדמנות להיכנס לתחום חדש ולהרחיב את הידע המקצועי שלו.

לאורך העשור האחרון, צבי קיבל לידיו פרויקטים מורכבים יותר ויותר, ביניהם תכנון תבניות לחלקים מכניים, תבניות מרובות שקעים ותבניות דו-קומפוננטיות – פרויקטים שדרשו מהמחלקה למתוח את קצה גבול היכולת המקצועית.
"אני רואה בהתפתחות הזו חלק משמעותי מהדרך שלי בחברה," משתף צבי. "תמיד עניין אותי למצוא פתרונות הנדסיים נכונים ולחשוב כיצד ניתן לשפר תהליכים. הסיפוק הגדול בעבודה הוא לראות פרויקט מורכב יוצא לדרך, להתמודד עם האתגרים, ובסופו של דבר להגיע לתוצאה מוצלחת".

כשנשאל מה משאיר אותו בחברה כל כך הרבה שנים, צבי מצביע על השילוב שבין האתגר המקצועי לסביבה האנושית: "יש במחלקה שלנו קבוצה גדולה של עובדים שנמצאים בחברה קרוב לעשור ויותר. העובדה שאנחנו עובדים יחד לאורך שנים יוצרת היכרות טובה, אמון ושיתוף פעולה פורה. דבר נוסף שאני מאוד מעריך הוא ההבנה של ההנהלה שהשקעה בטכנולוגיה ובציוד מתקדם היא לא מותרות, אלא תנאי הכרחי כדי להישאר מקצועיים. חשוב לי לעבוד במקום שמבין את הצורך הזה ומוכן להשקיע בעתיד".

שני עשורים של דו-קיום וצמיחה: הסיפור של איאד ג'מול

הסיפור של איאד ג'מול מתחיל בנקודת זמן היסטורית: שנת 2006, יומיים בלבד לאחר סיום מלחמת לבנון השנייה. הוא התחיל כעובד ייצור, עבר למחלקת ה"פיוז'ן", ולפני כחודשיים רשם ציון דרך אישי נוסף כקודם לתפקיד מנהל משמרת.

עבור איאד, ריאון היא הרבה יותר ממקום עבודה; היא מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית. "המפעל מעסיק אוכלוסייה רחבה ומהווה סמל לדו-קיום," הוא אומר, ומתייחס גם לתקופה המתוחה שעוברת על המדינה מאז השבעה באוקטובר: " כל מה שקרה כואב לכולנו. אבל במפעל הזה למדנו שאנחנו יכולים לחיות ולעבוד ביחד. כולנו בסופו של דבר בני אדם".

כעובד שראה את החברה צומחת לאורך 20 שנה, איאד מביא איתו פרספקטיבה אותנטית ומפוקחת. הוא מאמין במוצרי החברה וביציבות תעסוקתית ("להחליף הרבה מקומות עבודה זה לא בריא – גם מבחינת רווחה"), אך גם יודע להצביע על מקומות לשיפור מתוך אכפתיות אמיתית. "כדי שהמפעל יישאר חזק, צריך להשקיע יותר בתחזוקה ובהנדסה שתתמוך בעבודה שלנו," הוא אומר בכנות שמאפיינת עובדים שמרגישים בבית. "בעבר היו יותר ישיבות בהן דיברנו על הכל, ולדעתי חשוב לחזור לזה. מוסר עבודה גבוה וכיבוד נהלים הם המפתח שלנו להצלחה, והתקשורת הזו עוזרת לנו".

שלושה עשורים של גמישות ומשפחתיות: הסיפור של שולי בן הרוש

אם מחפשים הוכחה לכך שארגון בריא יודע להתאים את עצמו לעובדיו לאורך מחזור חייהם, אפשר למצוא אותה בסיפורה של שולי בן הרוש. שולי החלה את דרכה בריאון כמנהלת חשבונות ראשית. היא צמחה מקצועית עם החברה, חוותה תמורות ארגוניות (כמו האיחוד עם חברת "פלסטוקיט") ועבדה תחת מנהלים שונים.

במקומות עבודה רבים, עובדים מתבגרים מוצאים את עצמם נפלטים מהמערכת. בריאון, בחרו בדרך אחרת. "ריאון המשיכה לצמוח, ואני התבגרתי," מספרת שולי בגילוי לב. "המנהלים באו לקראתי והציעו לי לעבור לעבוד במחסן. הם פשוט לא ויתרו עליי ועל ההכרות שלי עם המערכת, המקצועיות והנאמנות לאורך שנים. לעבוד במחסן ולקלוט את הסחורה היה הצעד הנכון עבורי".

ביוני 2020 היא החלה רשמית את תפקידה כמזכירת מחסן. העובדה שהחברה השכילה לנתב מחדש את כישוריה במקום לוותר על שירותיה, יצרה אצלה תחושת נאמנות עמוקה. "ריאון היא משפחה. המנהלים קשובים ובאים לקראת העובדים. רחל קידמה אותי לתחום ההזמנות, והיום אני מרגישה ממש בתוך משפחה חמה, כולל העבודה השוטפת שלי מול מחלקת התפ"י. אני פשוט אוהבת את העבודה".

ותק הוא לא רק מספר
סיפוריהם של צבי, איאד ושולי ממחישים כי במציאות התעסוקתית של היום, אנשים נשארים בארגון מתוך בחירה, כל עוד הם מוצאים בו ערך. עבור האחד זהו האתגר ההנדסי והחדשנות הטכנולוגית; עבור האחר זוהי תחושת הדו-קיום, היציבות ואופק הקידום; ועבור השלישית – זוהי הגמישות והאנושיות של מנהלים שרואים בה נכס גם אחרי 30 שנה.

כפי שמסכם זאת צבי: "ותק הוא לא רק מספר השנים שאתה נמצא במקום העבודה. הוא גם הדרך שעשית, הדברים שלמדת, האתגרים שצלחת והערך שהבאת איתך לאורך הדרך". וכשארגון יודע להעניק לעובדיו את הכלים לעבור את הדרך הזו בהצלחה – העתיד של שניהם מובטח.